Revolving

9:45. יצאתי מהגן לפני חמש דקות אז נותרו עוד 40. אם יקרה נס והיא תירדם אז יש עוד שעה. שבוע שעבר כשנפרדתי ממנה בפעם הראשונה קניתי סכינים וחשבתי לעצמי מה פרויד היה אומר על זה. הדקות עברו לאט לאט לאט ומצאתי את עצמי כמו מטומטמת מסתכלת על השעון כל 28 שניות. מיליון מחשבות מתרוצצות לי בראש. זה לא טבעי הניתוק הזה. או שבעצם הוא הכי טבעי. הרי הורות זה תהליך של פרידה. ויש ימים שהנפרדות הזו כל כך ברורה לי. והיא מרגשת. אבל אולי אני גורמת לה להתרחש מוקדם מידי. בעצם אני אגואיסטית. כי אני רוצה לחזור לחיים של מבוגרים. ללכת לעבוד. לא לבשל צהריים. להתעסק בפוליטיקות של אנשים גדולים. אז אני דוחפת את הכל מהר. ואז אני אומרת לגננות בגן שאני רוצה הכל לאט ושיש לי את כל הזמן שבעולם לתהליך פרידה רגוע שלא ישאיר טראומות ופחדים עמוקים בלב שלה. החוט ברזל הזה שמצאתי בחול, אם לא הייתי מרימה אותו אף אחד לא היה שם לב אליו. גם אף אחד לא היה שם לב שיש דבור מת בפינה. הבת שלי בטוח היתה אוכלת אותו. הוא נראה לה טעים כמו כל דבר אחר בעולם. אף אחד לא ידאג לה כמוני. הגוזל שלי עוזבת את הקן. קלישאות לעוסות. אולי אם היא היתה מגיעה אלי יותר מהר. אם לא הייתי מחכה לה 4 שנים, אז היה לי יותר קל לשחרר. אני מסתובב עם גוש דמעות בגרון כבר עשרה ימים. ולא בוכה. מאז שההורמונים של הלידה ניקו את עצמם מהגוף שלי חזרתי לא לבכות. שומרת את כל הדמעות להריון הבא. כן, אני כבר חושבת על ההריון הבא כי תכלס הם מסיימים להיות תינוקות ממש מהר. שנה זה כלום זמן. אפילו שזאת היתה השנה הארוכה ביותר בחיי. להליכה ברחוב יש פתאום קצב שונה ומשמעות שונה כשמחכים לחבק מישהו שאוהבים. ועוד יותר מוזר זה ללכת ברחוב בוגרשוב.

יש משהו אחר ברחוב הזה שאין באף מקום בעיר. אני לא מוצאת מילים להסביר את זה אבל מי שמחובר לתל אביב יודע בדיוק למה אני מתכוונת. והחנויות בבוגרשוב זאת הרפתקה שאני קצת חוששת להיכנס אליה. היפסטריות. "אופנת רחוב". מעולם לא השתייכתי לאף אחד מהשניים. ועכשיו כבר מאוחר מידי. אני לא בגיל. אבל אתמול נכנסתי לחנות בדיוק כזאת שקוראים לה רבולבר. פרויד היה עושה מזה מטעמים. My baby shot me down.

בחלון הראווה שלושה טייפ-רקורדרים מסיביים רטרו-אורבן-שיק. something. something. ומאחריהם תלויים הרבה ג'ינסים של Cheap Monday. מאז שביקרתי בחנות הפופ-אפ של בל אנד סו התאהבתי לגמרי במותג הזה והתחלתי קצת לחקור אודותיו. כך הגעתי לשמוע על רבולבר. הם למעשה היבואן הבלעדי של המותג בארץ ובל אנד סו קונות מהם את הג'ינסים שהן מוכרות. זאת הסיבה העיקרית לבקר בבוגרשוב.

חוצמזה. החנות גדולה ורחבה, מעוצבת בהתאם לקונספט עם תאי הלבשה שממשיכים את הקו. ותמצאו שם יותר מבגדי גברים ונשים. גם תכשיטים, תיקים, בובות לחובבי הז'אנר ואפילו מצלמות פולרואיד ופילם מעוצבות למשעי. הכי חזרה לעתיד שהרגשתי כבר הרבה זמן.

המוכרת היתה בהלם רגעי כשאמרתי לה שיש לי 4 דקות ושלושים ושש שניות עד שאני אוספת את הבת שלי. היא חשבה שאני בגילה לכל היותר. 26.  יש מצב שאפילו זה מעלה את הגיל הממוצע של הלקוחות בחנות. ואףעלפיכן. אני מפצירה בכל מי שהיה לו בגיל ההתבגרות טייפרקורדר דאבל קסט ומתחשק לו ג'ינס וחולצה ליומיום שהיא קצת פחות מיינסטרים – לכו לבקר ברבולבר. המחירים מעולים והדגמים מדהימים.

קניתי סריג בצבע זית שעלה 99 ש"ח אחרי 70% הנחה. תמצאו שם הרבה פריטים בהנחות. ליד הקופה ראיתי שהחנות הוכתרה על ידי טיים אאוט כחנות אופנת הרחוב הטובה ביותר.  בינתיים אין לי למה להשוות אבל יש מצב שעכשיו אהפוך לדיירת קבע ברחוב בוגרשוב ובזמן שיש לי להרוג אסרוק את כל החנויות מהים ועד דיזינגוף. הכל כדי לשמור על שפיות וארשת פנים הכי נונשלנטית שאני יכולה. ואולי גם כדי לעצור את הזמן.

The sweater I got. Getting ready for the fall

השורה התחתונה:

Exceeded – שירות, מחירים, קונספט, קולקציה

A Tall Story

לפני חצי שנה הסתיימו דמי הלידה מביטוח לאומי, אני בלי עבודה, מטפלת עולה סביב 6,000 ש"ח לחודש, הוחלט שאני נשארת בינתיים בבית ודיוני קיצוצים החלו. הדבר הראשון שירד מהתקציב היה המנוי לעיתון הארץ. אבל אחרי שבת אחת משמימה במיוחד הרגשתי שלא מדובר במותרות ושאני חייבת את העיתון לפחות בסופי שבוע. התגובה שקיבלתי בשירות הלקוחות הייתה ש"מנוי סוף שבוע הוא פריבילגיה ששמורה רק ללקוחות שאין להם מנוי למעלה מחצי שנה". אני ובנזוגי  הפכנו בתשובה הזו מכל כיוון אפשרי ובשום פנים ואופן לא הצלחנו להבין את ההיגיון שמאחריה. אחרי 12 שנים של נאמנות לעיתון הארץ הרגשתי נבגדת וחיכיתי בקוצר רוח לשיחת הטלפון ממחלקת המכירות של המערכת שתציע לי את הפריבילגיה. השבוע זה קרה. הייתי בעננים. דיקלמתי לאישה מעבר לקו את המשפט ששיננתי בראשי חצי שנה: "הפריבילגיה לקבל את הכסף שלי שמורה אך ורק למוצרים שיודעים לתת שירות ללקוחותיהם. אתם לא שם. ולכן תשכחו ממני."

בין הקיצוצים של בנזוגי בוטל ערוץ אגו טוטאל, הופסק השימוש בקפסולות של נספרסו ולא נקנו מוצרי אופנה באופן גורף. כשקלטתי אותו יוצא למסיבה בכפכפי Havaianas בלויים וממחזר ביומיום שלוש זוגות של מכנסי ברמודה הטלתי וטו. הולכים לקנות נעליים ומכנסיים. וטוב יום אחד קודם.

יום שישי, אחרי שיעור בריכה, ניסינו להרדים את הקטנה באוטו אז נסענו לכיוון יפו. בדרך נזכרתי שיש חנות של story במתחם התחנה ושהם הודיעו בסמס על 70% הנחה.  בעקרון, אני נגד מתחם התחנה. הוא עשוי מידי ותיירותי מידי לטעמי. במיוחד בימים אלה. של חופש גדול וצרפתים. אבל זה יצא על הדרך והחניה שם נוחה.

עם ציפיות מאוד נמוכות נכנסנו לחנות והוכנו תדהמה. זאת החנות הכי יפה של רשת סטורי וניכר שהושקעה הרבה מחשבה בעיצוב הפנים. יש היאמרו שעם חלל משוחזר כזה קשה לטעות, אבל יש הרבה מאוד חנויות במתחם שטעו בגדול. כאן השכילו להשאיר מבואת כניסה וחלוקה פנימית לחדרים שאולי מקטינים את החנות אבל מעצימים תחושת אותנטיות מבורכת.

נבחרו בקפידה רהיטים ישנים ונברשות רטרו שהייתי מוכנה לאסוף את כולם אלי הביתה.

ושולבו אינסוף רעיונות מקוריים לתצוגת ותליית הבגדים.

מקרר קטן של בירה אלכסנדר בפינת החדר רמז לנו שיש כאן שיתוף פעולה שיווקי חכם. המוכרים המקצועיים, אסף וליאת, הציעו לנו בירה קרה וקנו אותנו בשנייה. ובכלל, הייתה להם סבלנות אדירה אלינו. לראשונה בחיי, לא התביישתי להגיד שאני מחפשת את הבגדים עם ההנחות המשמעותיות ביותר ולפסול על הסף בגדים שתג המחיר שלהם היה גבוה מידי. אפילו הרגשתי גאווה קטנה. ליאת לא התייאשה ממני. לרוב, מוכרים נותנים לך תחושה שאם את מסתכלת על תג המחיר את לא באמת שווה שישקיעו בך. כאן זה היה ההיפך. וככל שהבת שלי עשתה יותר בלאגן בחנות ככה נוצרה יותר קרבה בינינו לבינם.

קנינו כפכפי עור שחורות ב – 50% הנחה. ומכנס קצר של Junk de Luke ב 60% הנחה.

אם יתקשרו אלי שוב מעיתון הארץ אני אשלח אותם לחנות של סטורי בתחנה. שילמדו איך לתת שירות. ושיראו איפה השארתי את הכסף שחסכתי בזכותם.

השורה התחתונה:

Failed – ברגיל, מחירים גבוהים

Exceeded – שירות, עיצוב, קולקציה, בירה, מחירי סוף העונה

From Virtual To Reality

 אל תחכו כמה ימים לקרוא את הפוסט הזה. תפתחו אותו עכשיו. כי מדובר בחנות פופ-אפ שחיה ונושמת לשישה ימים בלבד. היום היא נפתחה. היום ביקרתי בה. והנה אני כבר משגרת אליכן את המלצתי. הפוסט הזריז ביותר שכתבתי עד היום. יותר מאוחר אני והיא נתפוגג לנו אל המרחבים הוירטואליים שאני אישית לא הכי מחבבת.

בל אנד סו הוא אתר קניות האופנה הראשון שהוקם בישראל והוא מציע בגדי מעצבים אשר נבחרו בקפידה ומיובאים מחו"ל באופן אישי על ידי היזמיות שהקימו אותו. האתר עצמו מעוצב מקסים ונוח להתמצאות. כבר הרבה פעמים עשיתי בו "virtual shopping" שהן כמו "windows shopping". אני לא מוציאה שקל ומשאירה את הבגדים לאחרות. רק כשמדובר באתרי אינטרנט אני מתעייפת הרבה פחות מהר, אני במזגן, מרוחה על הספה ולובשת את בגדי הבית הנוחים ביותר שלי. ברורים לי לחלוטין היתרונות של קניות באינטרנט. במיוחד כש"בל אנד סו" שולחות לכל מקום בארץ תוך 48 שעות ומאפשרות לך להחזיר את הבגדים ולקבל החזר כספי מלא. אבל עדיין. זה לא בשבילי. תנו לי קודם כל למדוד. אני חייבת לראות את הגוון המדויק של הבגד ולא להמר על הזוית הנכונה של מסך המחשב שבה הצבעים הם כמו במציאות. אני צריכה להרגיש את החנות. עבורי, יש לזה ערך מוסף אדיר. לא סתם אני כותבת בלוג על חנויות. וזוכרת איפה מתי ואיך קניתי כל פריט שיש לי בארון.

ולכן, מה יכול להיות יותר מגניב מאשר מציאות מדומה שהופכת למציאות ממשית עם ריח, צבע ומרקם?! ברגע שראיתי את הפרסום המבשר על פתיחת חנות הפופ-אפ שריינתי ביומן את התאריך וסגרתי שעה. שלא אפספס. גם מאוד קיויתי למצוא שם בהנחה ממשית את התיק של קינו שאני חושקת בו כבר זמן רב.

sold out long ago

כל הקונספט של חנויות פופ-אפ עושה לי את זה בענק. מתאים לי מאוד הטרנד הזה שמציף את העיר. יש אנרגיה מאוד מיוחדת בחנויות האלה. המחירים מעולים. והזמניות הופכת את החוויה בחנות ליוצאת דופן. התרגשות של פעם בחיים.

ובמקרה של בל-אנד-סו הן הצליחו לרגש אותי במיוחד. כי החנות שהן הרימו לשישה ימים בלבד (30.7-4.8) נראית טוב יותר מהרבה חנויות אחרות בדיזינגוף סנטר. רואים שמדובר בצוות מקצועי שמקפיד על הפרטים הקטנים. החל משקיות מיוחדות לאירוע וכלה בקולבים שמסודרים לפי מידות. מסתבר שהן יוצאות מהמטריקס פעמיים בשנה. כל סופעונה. אז כבר יש להן ניסיון. רואים.

DETAILS! you know I love them

מבחינתי – תרוצו לחנות. כיף שם. החיסרון היחיד הוא שהוילונות בתאי ההלבשה אטומים לחלוטין והנורות לא עבדו. כלומר – חושך מצריים. מדדתי עם וילון פתוח. בחרתי ג'ינס שחור גבוה מאוד במותן ורחב למטה של Cheap Monday. גזרה מדהימה בעיניי. נרכש כחלק ממתנת היומולדת מהמשפחה שלי. תודה.

זהו. אין לי יותר מה לומר. את הקולקציה אתן יכולות לראות באתר ולהתרשם בעצמכן. צ'יק צ'ק. קצר ולעניין. מזכיר לי את ראיונות העבודה האחרונים שלי. רבע שעה וגמרנו כולל גינוני שלום ולהתראות. החיים בפס המהיר. מקווה שיצליח לי כמו שמצליח לבל-אנד-סו.

השורה התחתונה:

Failed  – תאי הלבשה חשוכים

Exceeded – קונספט +ביצוע, שירות