Sly As a Fox

 מועדוני לקוחות זאת קונספירציה קפיטליסטית משעבדת. הם תמיד מצליחים לשכנע אותי לא רק להצטרף אלא גם לשלם על זה. פחות מפריע לי כשמדובר בחנויות מעצבים שמבקשות למלא גלויה ומעדכנות אותי פעמיים בשנה במייל מעוצב להפליא על מכירות מיוחדות. אבל הרשתות הגדולות נותנות גם כרטיסי פלסטיק שמפוצצים את הארנק וגם מלא פלסטיקים קטנים למחזיק מפתחות; אחד למבצע של החודש הבא. אחד ליומולדת. אחד לבנזוג שלך ואחד לאמא שלך. הן שולחות לי סמסים כל יומיים. אצלן יש יום-יום חג. בזכותן אני לומדת מתי יום המשפחה. יום האב. חג פורים ויום שישי. והכי גרוע זה שאני אשכרה נופלת בפח המבצעים ובאה לקבל את ההטבות למרות שממש אין לי מה לחפש בחנויות האלה. מועדון הלקוחות הא-ח-ר-ו-ן שחשבתי שאהיה בו חברה זה המועדון של פוקס.

פעם, ממש מזמן, הקונספט של פוקס היה מדויק. טישרטים במגוון צבעים, מסודרים על המדפים לפי גזרות ולפי מידות. והאיכות היתה מעולה. עד היום יש לי את הגופיות  הלבנות שקניתי אצלם לצבא עם השם שלי על הצוארון כי לכולן היו אותן גופיות. איפשהו במהלך השנים הם הפכו להיות מפלצת מרובת זרועות שמנסה לייצר "קולקציה" שלמה. והרי למה שהם עושים לא באמת אפשר לקרוא קולקציה כי אין שום קו עיצובי ולא הושקעה מחשבה על ארון הבגדים של הלקוח/ה הפוטנציאליים ומה הם באמת צריכים. כשהשיא הוא פתיחה של חנויות מוצרים לבית. זה כמו מסעדה סינית-איטלקית. ולא אוסיף.

אני יודעת שבזמן האחרון יש לי נטייה להאשים את הבת שלי בהרבה דברים. גם הפעם בגללה נכנסתי לחנות של פוקס בגן העיר. היא קיבלה בגדים גדולים מידי או ורודים מידי, אני כבר לא זוכרת, ורציתי זיכוי. מסתבר שהבגדים נקנו עם נקודות של מועדון לקוחות ולכן אם אני לוקחת זיכוי זה יוצא לי רק על שליש מהמחיר אז כבר עדיף לי לקחת בגדים במקום. אנחת ייאוש עלתה ממני בלי שליטה. בלית ברירה החלטתי לקחת 3 חולצות עם כפתורים שאני צריכה בשביל להניק במבצע 3 ב – 100. זה היה תחילתו של סיוט. בלתי אפשרי למצוא את המידה או את הגזרה הרצויות והמוכרים התווכחו ביניהם איזה חולצות כלולות במבצע ואיזה לא. בתור לקופה עמדנו רבע שעה. לקופאי היו מלא כוונות טובות אבל קצב (או יכולות) של צב. כשהגיע תורנו נחלצה לעזרתנו קופאית מיומנת יותר שפצחה במסע שכנועים אינטנסיבי להצטרף למועדון.

זה אומנם עולה לך עכשיו אבל את כבר מקבלת 10% הנחה שזה אומר שאת יכולה לקחת עוד פריט. "אבל אין לי מה לקחת פה". תמצאי משהו, זה ממש כדאי. כי בחודש הבא את מקבלת 100 ש"ח מתנה לקניות. "אבל אין לי מה לקנות אצלכם!" גם ביומולדת תקבלי הנחה וכפל מבצעים. בשלב הזה הבת שלי התחילה לאבד את הסבלנות. איך לא?! ואמא שלי שמאוד אוהבת מבצעים והבטיחה להזכיר לי בחודש הבא על ההטבה כי אולי אני אצטרך משהו – גם לחצה בכיוון. בין הפטיש לסדן. השתכנעתי. רק לעוף משם כבר.

אז החודש שוב הלכתי לחנות של פוקס. הפעם בדיזינגוף סנטר. כי הרי יש לי 100 ש"ח לקניות. ושוב – היכה בי העומס הויזואלי בעיניים. קולקציה מקושקשת, עמוסה ומשעממת. ועכשיו אני כבר יודעת שהאיכות של החולצות שלהם ממש גרועה. הן מתפוררות בכביסה והתפרים שלהן מתחילים ללכת באלכסון. קניתי עוד שתי חולצות כפתורים משעממות ומכנס טרנינג ירוק מתוק לבת שלי, הנחמה היחידה.

כשהגעתי הביתה חיכתה לי מעטפה ענקית מפוקס עם חוברת של קולקציית הקיץ. ביגוד + בית. הקפיטליזם בעקבותי.

You can run, but you cannot hide.

השורה התחתונה:

Failed – קולקציה, תצוגה, איכות, שירות בגן העיר

Exceeded – שירות בדיזינגוף סנטר, בר רפאלי