Coupleof Friends

מישהו כתב כתגובה על הפוסט הקודם שלי שיש בעיה בסטורי בורד. שהמעבר מסיפור "כמה רציתי ילד" לקניית מכנס נייקי הוא זול. ברור שנעלבתי. אז רצתי לחברות שלי. כל מי שהתייעצתי איתה אמרה "הוא גבר, למה שהוא יבין?". בתור פמיניסטית מוצהרת קשה לי מאוד עם תיוגים מכלילים כאלה, אבל מה לעשות, לפעמים התירוץ הזה מסדר לנו את הראש מצוין. בתקופה האחרונה, כשאני חווה על בשרי את ההבדלים בהורות ביני לבין בעדי, עולות אצלי תהיות חדשות לגבי פערים מגדריים. כמובן, חשבתי שאצליח לעשות הכל אחרת ולהוכיח לעצמי ולעולם שאפשר שיהיה כאן שוויון. התבדתי. עצם הבחירה להניק, שאצלי לא היתה בחירה חופשית כי ההורמונים החליטו עבורי שאין אופציה אחרת, כבר פתחה פער גדול בינינו. החל במספר שעות השינה וכלה בתלות העמוקה של התינוקת בנוכחות שלי. אבל לשמחתי לא רק האמהות מנכיחה את ההבדלים בין המגדרים. חברתי הפשניסטה, שלמעשה הכרתי אותה בקורס פמיניסטי שהעברנו ביחד, סיכמה בפני שאחרי חצי שנה של זוגיות חדשה ומשגשגת היא הבינה חד משמעית ששיחות עומק ארוכות בארבע עיניים כנראה לעולם לא יהיו לה עם הבנזוג. בשביל זה יש חברות.

לצערי אני גרועה ביצירת חברויות חדשות. אני לא זורמת עם נשים שאני לא מכירה ומתקשה להתניע קשרים. אומרים שגם בין נשים יש תקופת חיזור בהתחלה, כשהן רק מכירות. אני לא מתמידה בחיזור הזה. יש שיגידו ביישנית ויש שיגידו סנובית. לכן שללתי מראש את האופציה של ללכת לדיאדה ולהיפגש עם אמהות צעירות בכל מיני קורסים פלצניים בהם כל אמא יודעת הכי טוב איך לגדל ילדים. התינוקות שלהן תמיד ישנים מעולה, זוחלים כבר מגיל חודש ויודעים לספור עד עשר. התחרותיות המוכרת הזו והמדכאת שיש בין נשים. אני בתור אמא "משובשת" (כזאת שלא קוראת ספרי הדרכה ועושה מה שמרגיש לה נכון בבטן) צריכה את החברות המשובשות שלי לצידי. שאוכל לקטר וזה יצחיק אותן. ולדבר איתן על קניות וחנויות ושזה יעניין אותן כמעט כמו הצבע של הקקי של התינוק, אם לא יותר.

יום שלישי שעבר בפארק היה אחד הימים המקסימים מהבחינה הזו. הצלחנו סופסוף לתאם מפגש (להיות בפגרת לידה זה עמוס מאוד), שלוש חברות מהקורס יוגה עם שלוש תינוקות. אחרי שנתיים שבהן מזיעים ביחד אי אפשר שלא להרגיש הכי בנוח. הן מכירות אותי מהצדדים היפים יותר והיפים פחות שלי. המפגש נפתח במשפט הבא: "זו–נה. מאיפה הכפכפים המעולות האלה?". "הן של קאפל-אוף ועלו לי רק 189." מה מסתבר? שלמותג היוקרתי קאפל-אוף נפתחה חנות זמנית (עד סוף מאי) שבה הם מוכרים סאמפלים ועודפים במחירים מגוחכים. החנות ממוקמת בדיוק מעבר לכביש מהחנות המפונפנת של זוג המעצבים המוכשר וכל קנייה מעניקה 10% מעלות הקנייה למימוש בחנות האם. רעיון גאוני לדעת שלושתנו. חייב ביקור דחוף.

מתי מוכרות בארץ יבינו שבשנייה שלקוחה פותחת את הדלת הן חייבות לסגור את השיחה בנייד?! אחרי נכנסו עוד שתי נשים עד שהיא סגרה את הטלפון. אבל הפרצוף הארוך והחמוץ שלה לא התחלף באחר נעים יותר כל זמן שהותי בחנות. זה לא מוצדק בעיניי בשום מצב. פרצוף ארוך של מוכרת זה turn off הכי גדול בקניות. מה שכן מקובל לחלוטין זה העובדה שהחנות לא מעוצבת. אפשר להגיד שמרוב שהיא לא מעוצבת יש לה עיצוב זרוק. וזה בסדר גמור. תנו להתרכז בנעליים ולהעמיס. מדובר הרי במותג נעליים ישראלי שהצליח לחדור אפילו לשוק האמריקאי דרך הרשת היוקרתית "אנתרופולוג'י". כבוד! וכאן – הזוגות היקרים ביותר עולים 389 ש"ח. כמובן שאין את כל המידות ואת כל הצבעים אבל אין לי ספק שכל מי שתבקר שם תצא עם זוג חדש באמתחתה.

אז חברות אהובות שלי, רוצו לחנות לפני שתיסגר ואני מקדישה לכן את הפוסט הזה. בעיניי, חברות אמיצה ואותנטית בין נשים זה פמיניזם. כמו שאמרה קארי ברדשאו (זו שתמיד עירבבה בין דילמות אישיות לשופינג):

 "They say nothing lasts forever; dreams change, trends come and go, but friendships never go out of style."

השורה התחתונה:

Failed  – שירות עם חיוך

Exceeded – קונספט, מחירים וכמובן – העיצובים

Mango, My Valentine

ביני לבין רשת מנגו קורה משהו כבר הרבה שנים. כמו בזוגיות ארוכה אני מכירה היטב את החסרונות אבל היתרונות חשובים לי יותר וכשאני בודקת לעומק עם עצמי ברור לי שאני אוהבת אותה אהבת אמת. יש שם משהו אותנטי יותר מאשר מערכת היחסים שלי עם זארה, המתחרה הצמודה, ולצד הקשיים היא תמיד תרגש אותי יותר ממנה.

אין ספק שההשקעה בחנות של מנגו בדיזינגוף סנטר הייתה אדירה. החנות ממוקמת בפינתו של אגף האופנה החדש של הסנטר, בחלל של 650 מ"ר המשתרע על פני שתי קומות. אין הרבה חנויות בגדים בארץ שמתהדרות בשטח כזה. בקומה הראשונה, חלון הראווה פונה הן לרחוב טשרניחובסקי והן לרחוב דיזינגוף ובקומה השנייה חלונות ענקיים בשני הכיוונים. על גבי המדרגות והקירות בין שתי הקומות מוקרנות עבודות וידאו ארט ורהיטי עץ שגולפו במיוחד על ידי אמן ספרדי מפוזרים ברחבי החנות. למעשה, עיצוב החנות כולו בוצע על ידי מנגו ספרד. אבל כנראה ששנתיים בידיים ישראליות זה מספיק זמן כדי שהמקום יהפוך לשכונה. ממש לא מרגישים בספרד כשמסתובבים בחנות. מרגישים יותר בשוק בצלאל. התצוגה מבולגנת וחסרת הגיון סטייליסטי. ג'ינסים של נערות מונחים לצד מתלים של ג'קטים למבוגרות. הקולבים עמוסים בבגדים כך שאם רוצים להוציא פריט מסוים חמישה אחרים נופלים לרצפה. אין שירות. המוכרים עסוקים בלירלורים על העוברים ושבים. יש מעט מידי תאי הלבשה ובכניסה אליהם תמיד יש הרים של בגדים שפינו מהתאים.

ואם כבר מדברים על תאי הלבשה. הרי זה כל כך ברור לכולנו שתאורה שלא מבליטה את הצלוליטיס ומראה שלא מעוותת יגרמו לנו בהכרח לקנות יותר, אז איך עוד לא עלו על זה בחנויות? חוויה קשה בחדר המדידה היא משביתת השמחות מספר אחת. לא רק לסבב הקניות הנוכחי אלא לפעמים לכמה חודשים טובים שבהם כל פעם שתרצי לאכול מתוק תזכרי בדמותך ניבטת אליך במראה המקוללת ההיא. במנגו – תאי ההלבשה הם שדה קרב. הם קטנים, המראות עקומות ומעוותות את הגוף והתאורה שמגיעה מלמעלה לא מאפשרת לקבל פרספקטיבה נכונה על האופן שבו הבד יושב על הגוף. אני חושבת שהתמזל מזלי שהבת שלי נמצאת עלי במנשא ואני ממילא לא יכולה למדוד את הבגדים. כך יצא שהשתוללתי ועשיתי במנגו קניות רבות מהמתוכנן. כרגיל.

בתוך השיממון המונוכרומטי של עולם האופנה התל אביבי מנגו היא כמו נווה מדבר בשבילי. אני תמיד נוברת ומוצאת שם יציאות מלאות צבעוניות ומקוריות הן מבחינת הגזרות והן מבחינת ההדפסים. והמחירים מעולים. אי אפשר להחמיא להם על האיכות אבל כשאני קונה שם במכירות סוף העונה המחירים כל כך מגוחכים שהעניין נסלח לחלוטין. השמלה הירוקה שקניתי עלתה רק 40 ש"ח. מכנס שחור מחויט עלה 60 ש"ח. מעיל פוך בלי שרוולים עלה 180 ש"ח. ומה שהכי מקסים בזוגיות הזאת היא שבימים בהם אני ממש מרוששת ומדוכאת אני קופצת לסניף של מנגו עודפים (חיפה, הרצליה, נתניה, בילו סנטר, באר שבע) ויוצאת עם שני שקים עמוסים כל טוב שמרוממים את רוחי. חצי אורגזמה.

מזל שלא נשאר במידה שלי בצבע שחור. זכיתי לגוון

חייבת כאלה כדי שאוכל להניק…

בייסיק!

השורה התחתונה:

Failed – שירות, חלון ראווה, תצוגה, חדרי הלבשה, איכות

Exceeded – צבעוניות, גזרות מקוריות, בדים מעניינים, הדפסים מיוחדים, מבחר, מחירים

עדכון – 5 ביולי 2012

קיבלתי ליומולדת 35% הנחה במתנה בנוסף למבצעי סוף העונה, אז נכנסתי לחנות בדיזינגוף סנטר והופתעתי לטובה. גם מהשיפור שחל בתצוגת הבגדים ובסידור החנות וגם מרמת השירות הגבוהה.

המתנה הראשונה ליומולדת