Samsara

נאלמתי. והנה אני שבה. הכי זמין יהיה להאשים את הבת שלי. אבל כנראה שהיא באמת הסיבה. הפוסט האחרון נכתב בימים הראשונים שלה בגן, בעיצומו של תהליך קליטה כושל שהעניק לה וירוס בטן אכזרי שהפך אותה לסמרטוט לשבועיים. אחרי ההחלמה הגננת הציעה שנחכה עד אחרי החגים לקליטה מחודשת אבל לא הרפתה ממני התחושה שזאת טעות ושהגן בעצם לא טוב לה. הוחלט להעביר אותה למטפלת עם עוד שני תינוקות. ואז התחילה קליטה מורכבת מזן אחר.

במשך שלושה שבועות הילדה לא הפסיקה ליילל ולקטר והדבר היחיד שהיא היתה מוכנה לעשות זה לשבת בתוך אוטו אדום שזכה על ידי לכינוי "המוסטנג" ועל ידה  פשוט נקרא "אן-אן". המחשבה עליה יושבת שעות באוטו ובוכה היתה כל כך עצובה שהייתי מוכרחה להמציא לעצמי איזה סיפור שהבת שלי היא כנראה גלגול של תלמה או של לואיז ושאולי המטפלת היתה אחד השוטרים.

"השוטרת" איבדה תקווה והיתה מוכנה לוותר עליה ועל 3,000 השקלים מזומן שהיא מקבלת. מדובר במקרה קיצוני שהיא בחיים לא נתקלה בו. לקחתי את זה קשה מאוד.  חברה שלי, היוגית, החליטה שהיא גוררת אותי לבילוי משכך כאבים. תחנה ראשונה היתה "ליזלוטה" שם ישבנו וקיטרנו על מצבנו הכלכלי העגום ואיך כוס קפה הפכה להיות פריבילגיה לרגעים מיוחדים בלבד. תחנה שנייה היתה שוק העתיקות ויד שניה בכיכר דיזינגוף. בעיקרון, אני לא מתקרבת לחנויות ושווקים שיש להם ריח של נפטלין או קרדית האבק. הפעם היחידה בחיי שנכנסתי לחנות יד שנייה היתה בגרמניה בשנת 1996. לחץ חברתי, כל המשלחת התלהבה מהעניין אז גם אני.

באותו יום שישי הייתי במצב סמרטוט והכיכר ממש קרובה לבית שלי. אז נגררתי. היוגית רצתה לקנות שרשרת רוחנית אבל היא היתה קצת יקרה אז עצרנו בבוטקה של מפעל הפיס והתחלנו לגרד. אני כמובן לא הרווחתי כלום. אני אף פעם לא מרויחה. ובכלל – כל פעם שאני שומעת את אראלה מתחילה לדבר ברדיו אני מכבה אותו. היא מרגיזה אותי. כבר 15 שנה יש לבנזוג שלי מנוי למפעל הפיס והיא מעולם לא התקשרה אלינו. חברה שלי דווקא הרוויחה סכום זעום ובכסף שהיא קיבלה היא ביקשה עוד כרטיס ועוד אחד עד שכל הכסף שבו זכתה חזר למקום שממנו הוא הגיע. זאת רוחניות. יאללה הימורים.

סיכמנו שהיה לנו אחלה בילוי של עניות לצהרי שישי והתחלנו לזחול החוצה מהשוק. או אז נפלה עיני על תיק קלאצ' כחול ומלוכלך שגרם לי להתרגשות.

המוכרת רצתה 120 ש"ח אבל היה לי רק שטר של מאה. באמת שהתכוונתי להשאיר אותו שם אבל היא התעקשה שאקח במאה. כוחה של האדישות. ובכן – מדובר בתיק גוצ'י מקורי מעור, כולל מספר סידורי, שבהק אחרי שנגבתי אותו במטלית לחה. שווה ערך בסביבות 900 ש"ח.

מזל של מתחילות. כנראה שאעבור בשוק הזה, על הדרך, עוד כמה פעמים בעתיד. אומנם צריך לנבור הרבה, כמעט בלתי אפשרי להתמקח על מחירים והאווירה היא של שוק ישראלי אבל זה כנראה הסיכוי היחיד שלי לזכות.

השבוע הבת שלי למדה לעמוד ולפני יומיים היא יצאה בעצמה מהאוטו והתחילה לזחול ולשחק אצל השוטרת. היום היא אמרה שהיא מותק של ילדה, שווה 3000 ש"ח בחודש. לפחות.

השורה התחתונה:

Exceeded – מציאות רבות

Failed – חלק מהמוכרים יודעים בדיוק מה יש להם בידיים ומתמחרים בהתאם, יש הרבה זבל, אוירת שוק ממש לא פריזאי