Fashion.Art.Design

יש לנו זוג חברים שהצמדנו להם את הכינוי "הנשקנים". כי תמיד כשנפגשים איתם הם נותנים נשיקות. מלבד העובדה הזו הם ציניים, ביקורתיים וחוששים מגילוי רגשות אמיתיים בדיוק כמונו. ולכן קצת חבל שמאז שנפלט לנו מה הכינוי שלהם הם הפסיקו לנשק. בכל מקרה, הנשקנים החליטו לפני כשנתיים שהם רוצים לעזוב את העיר לטובת בית פרטי צמוד קרקע עם גינה. הם מעדיפים לקום עם ציוץ ציפורים מאשר עם רעש אוטובוסים ולאכול מידי ערב ארוחה חמה תוצרת בית במקום להתלבט לאן כדאי לצאת. כך הם מצאו את עצמם מגשימים את החלום בכפר סבא. לי אישית מעולם לא היו מחשבות כפירה כאלה. כבר 14 שנים אני חיה בתל אביב  ותמיד היה לי ברור שזה המקום בשבילי. כי העיר הזו מאפשרת לנוע בין בדידות לחברה על פי בחירה, היא תקבל בהבנה כל דמות שאבחר ללבוש ובעיקר טוב לי עם זה שהיא תמיד ערה. וכשאני כותבת "ערה" אני לא מתכוונת רק לעובדה שהצרכניה מתחת לבית שלי פתוחה 24 שעות ביממה אלא לביקורתיות העצמית של כל מי ומה שחי כאן, לנכונות לשנות ולשפר, ליצור ולעניין בלי הפסקה. עיר שנותנת השראה. אבל כמו תסריט באנלי, ברגע שהבת שלי נכנסה לחיי החלו להזדחל להן מחשבות מוזרות על מושבים. כמה נפלא יהיה בשבילה לשחק חופשייה בטבע. השקט, הקהילה הקרובה והנוחות שבצד זה. ומה איתי? יש מצב שאני אהנה לעשות יוגה בטבע אבל אחרי שבוע אמות משעמום.

בינתיים, כחברים טובים ואוהבים באמת, כל פעם שיש שבת משעממת באופק אנחנו מציעים לקפוץ אליהם לביקור. אנחנו מאוד אוהבים לצאת מהעיר בשבתות ולכן נשמח לשבת איתם בגינה, לטבול ביסקויטים בתה ולשאוף אויר צח בידיעה שבערב חוזרים הביתה. אבל הם תמיד מעדיפים להיפגש בתל אביב. מפרגנים לנו שנבחר את המסעדה. לטענתם אנחנו פיינשמייקרים ותמיד לוקחים אותם למקומות הכי שווים. בסיום כל ארוחה מוצלחת הם ממלמלים געגועים לעיר. עד השבת האחרונה.

הצעתי להם לבוא איתנו לחנות הקונספט שנפתחה לחודש ימים בבית טיטאן. הנשקנית שמעה בגדים ונדלקה, הנשקן שמע עיצוב והתלהב. מיותר לציין שאני התרגשתי בטירוף רק מהמחשבה על חנות קונספט בכלל ועל השילוב בין אופנה, עיצוב ואומנות בפרט. והאירוע אכן ענה על כל הציפיות.

בניין בן שתי קומות וחצר שכולו מעוצב להפליא. בכל פינה פריט אחר מושך את העין והלב. בכניסה דוכן של אידלסון המכיל את כל אוצרות הטבע שלהם כולל המקרונים הצבעוניים והפחזניות המזעריות. בקומה השנייה פריטים מהחנות "קרוסלה". ואופנה מצויינת מקשטת את כל המרחב. פריטים צבעוניים, מקוריים ואיכותיים תלויים על קולבים בתצוגה מעניינת. הרבה מהדברים הטובים שיש לעיר הזו להציע במקום אחד. מאוד התרגשתי מחדר ההלבשה הענק שמכיל 5 מראות גדולות, כורסאות ישיבה, שטיחים, מרחב ותאורה מצויינת.

תלכו לבקר, להתרשם, להתרגש ולקבל השראה ומהר. כי עוד שבועיים הם סוגרים. אבל אל תצפו לצאת עם רכוש. אני לא קניתי כלום. האמת, גם לא רציתי לקנות. התרגזתי מאוד על המחירים המטורפים. היו שם מגפי "הנטר" נמוכות ב – 990 ש"ח, באינטרנט אפשר למצוא אותן ב – $130 לכל היותר. שטיח כותנה סרוג שקניתי לחדר של הבת שלי עלה שם 3,300 ש"ח, כשאני שילמתי עליו 1,000 ש"ח בחנות בשוק הפישפשים. ייתכן שהפקה מרשימה כמו זו מחייבת השתוללות במחירים אז אני שמחה שהעיר הזו גם מלאה בפראיירים שיקנו בלי להסתכל על התויות. כל תושבי המגדלים מאפשרים לי להנות מאירועים מהודקים, מעניינים, ובעלי ניחוח של חו"ל. לנשקנית זה לא עשה טוב.

אחרי האירוע, בעודנו צועדים על רוטשילד לכיוון מסעדה חדשה, הנשקנית הצהירה "מזל שאני לא גרה בתל אביב. כולם כאן לבושים כל כך מגניב. זה מלחיץ. נותן תחושה תמידית של חוסר הצלחה." גם הביקור בחנות הקונספט נתן לה תחושה כזו למרות שהנשקן הבטיח שהוא יכול לבנות בעצמו כל רהיט מעוצב שהיא ראתה שם. נכנסנו לשיחה פילוסופית עמוקה בנושא. הצעתי לה שכל פעם שהיא רואה מישהו לבוש מדהים ברחוב שתחשוב שזה כנראה האאוטפיט היחיד שלו בארון ותרגע. אותי אישית זה לא מלחיץ. סטייל, חנויות, עיצוב ואופנה הם לא יעד אלא דרך. אומנות. ובקיצור – אני עדיין לא מוכנה לעזוב את העיר בעבור אף אחת.

השורה התחתונה:

Failed – מחירים

Exceeded – קונספט, קולקציה, עיצוב, תצוגה, חדר הלבשה, מיתוג

A Guiding Star

יש כמה אנשים בעולם שאני מתכננת איך הפגישה המקרית שלי איתם תראה, מה אני בדיוק אגיד ולפעמים אפילו מה אני אלבש. ג'וני דפ, למשל, מופיע אי שם בראש הרשימה. אבל גם שירלי איציק, המעצבת והמייסדת של המותג "רובי סטאר", היא אחת מהם. אני מעריצה את העובדה שהיא לא רכשה השכלה פורמלית בתחום שבו היא עוסקת ולימדה את עצמה הכל. אני מעריצה את הכישרון שלה להמציא את עצמה כל פעם מחדש, את המקוריות שלה ובעיקר את היכולת להביא לידי ביטוי ביצירה שלה כוחות מנוגדים; עדינות וקשיחות, רוקיסטיות ואלגנטיות, וינטג' וחדשנות. בעיניי היא גאונה. פגשתי אותה לראשונה בשוק המעצבים לפני כעשר שנים, כשהוא עוד התקיים בהאנגר 11, היו בו בעיקר מעצבים מתחילים והאווירה הייתה אפילו מעט מחתרתית, ומאז לא ראיתי אותה. רק שמעתי אותה מאחורי הקלעים כל פעם שביקשתי להחליף את הגולדפילד בעגילים לזהב מלא כי זה החומר היחיד שהאוזן המפונקת שלי מסכימה להכיל. עד לפני שבועיים.

ידעתי בדיוק איזו שרשרת אני רוצה. היא התאימה לי לשמלה שתכננתי ללבוש לאירוע ביום למחרת. אז נתתי לבת שלי לאכול, השארתי אותה עם סבתא וידעתי שיש לי סך הכל שעה עד ההנקה הבאה כולל הנסיעה ממרכז תל אביב לשוק הפשפשים ביפו. אני חייבת להיות ממוקדת. נכנסתי לחנות ותרתי אחר השרשרת עם הלב האדום שכל כך רציתי.

כזאת רציתי

סמי, המוכר בחנות, הבחין שאני מחפשת משהו ומיד ניגש אלי. עכשיו, על סמי אפשר לכתוב פוסט שלם; סמי הוא קוסם בעיניי. יש לו סטייל ומראה מיוחדים ביותר, הוא דיבר גם עברית מושלמת וגם ערבית מושלמת שזה כשלעצמו ראוי להערכה, הוא נחמד להפליא, בעל סבלנות אין קץ והוא הבין בדיוק מה אני מחפשת. החנות הייתה מלאה בלקוחות אבל הוא הצליח להתייחס לכולם ולתת לכל אחד להרגיש שהוא היחיד בחנות, ובסוף – כל מי שהיה בחנות גם קנה משהו. בקיצור, סמי אמר שאין יותר לבבות אדומים. והציע לי עגילים במקום. כהרגלי, שאלתי אם הם מזהב ואז סמי סובב את הראש ושאל את שירלי שעמדה מאחורי הקופה אם אפשר להחליף לי את הגולדפילד עד מחר. שירלי איציק הייתה בחנות בכבודה ובעצמה ולמרות כל התכנונים שלי כל מה שיצא לי זה: "למה את לא עושה יותר לבבות אדומים?"

איזה פספוס.

קניתי שרשרת מדהימה שנוספה לאוסף "רובי סטאר" שלי. הפריטים שלה נשארים עדכניים שנים ותעיד על כך העובדה שכל מה שאי פעם קניתי אצלה היא עדיין מייצרת ומוכרת בחנות. בקרוב גם יהיה לי לב אדום כי שירלי אמרה שהיא חוזרת לייצר אותם.

כזאת קניתי

השורה התחתונה:

Failed – הכל יקר.  אומנם העיצוב שווה את המחיר אבל אני תמיד בעד להציע גם אופציות מוזלות, זה רק יגרום לנו לקנות יותר ולא לחכות לאירועים מיוחדים

Exceeded – העיצוב של החנות, השירות של סמי, הקולקציות המרתקות והמבחר